פסק-דין בתיק ת"ק 22917-09-11

התובעת, שרכשה רכב מ.ר. --- (להלן: " הרכב"), הגישה תביעה נזיקית כנגד מכון הבדיקה שבדק את רכבה טרם רכישתו וכנגד בודק הרכב. התובעת מבקשת פיצויי בסך 11,460 ש"ח בגין נזק שנגרם לה, לטענתה, מכך שרכשה את הרכב בהסתמך על בדיקה שביצעו הנתבעים ביום 10.12.10.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים - אני מורה על דחיית התביעה.

הנתבעים ציינו בדוח הבדיקה ליקויים רבים ונרחבים, האומרים דרשני, ואשר חייבו את התובעת ובעלה לערוך בדיקה מהותית ולחקור בעניין הליקויים לעומק.

התובעת קיבלה דוח המפרט ליקויים רבים.  כך, למשל, לגבי המנוע נכתב "לא-תקין", ופורט " נזילות מנוע, רעש מנוע, חוסר שמן, לוודא ביצוע טיפולים", לגבי העברת הכוח נכתב "לא-תקין" ופורט " שמן כהה בלאי דיסקיות הילוכים", ובהערות כלליות נכתב " לבדוק תצרוכת שמן בנסיעה, לפרק גלגלים ולבדוק עובי רפידות". כל אלה מצביעים באופן בולט על בעיה במנוע, ומוברר במפורש כי על רוכש הרכב לבדוק את תצרוכת השמן.

בנסיבות אלה אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה נאמר לה כי הרכב במצב "טוב מאוד" (עמ' 2 ש' 2, 5)).

אף אם הייתי מקבלת את עדות התובעת, כי הנתבע 2 אמר לה שהרכב במצב "טוב" או "יפה" ( עמ' 2 שו' 2-3), אדם סביר שיקרא את הדוח, יתקשה לקבל את הדוח כמתיישב עם "מצב טוב ויפה" ויברר את הסימונים וההערות שבדוח הבדיקה. יפים לעניין זה דברי כב' הש' א. גנון, במקרה דומה:

" המעורבים בפרשה מסרו בפני עדות, ועלי לומר מיד כי הרושם העגום שעשו על בית המשפט מקשה מאוד קביעת ממצאים, ו הגרסאות שנמסרו לעיתים גובלות באבסורד. התובע קנה את המכונית על יסוד הבדיקה שביצע ותוצאותיה. התובע קיבל דו"ח בדיקה שכל כולו  רק ליקויים [ההדגשה במקור, ה.א.] . אדם סביר כי יקרא את הדו"ח ייבהל בהלה של ממש, ולא יניח את נפשו עד כי יברר את פשר הליקויים הרבים. אדם סביר יתקשה לקבל את המצגת שעולה מן הדו"ח כמתיישבת עם ליקויים מינוריים - קלים. בעניין זה אומר כי הרכב אכן עבר תאונה זו לא נזכרת בדו"ח הבדיקה של הנתבעת מס' 4, וגם אינה מופיעה בו באופן מפורש, אולם, הרושם הוא שכל מכללי הרכב המונעים והמרכביים כאחד לקויים ופגומים, והקורא התמים ישאל עצמו הכיצד? מה מקור הליקויים, והאם לא ראוי לברר עניין זה... הועלתה טענה כי מכוני הבדיקה נוהגים לתאר ליקויים במערכות שונות כדי "להתגונן" בפני תביעות וטענות. יתכן ויש בכך מידה מסויימת של אמת, אולם גם אם נוהג כך מכון הבדיקה הרי שציון ליקויים כה רבים וכה נרחבים כפי שהיה במקרה זה, אומר דרשני, ומחייב את הלקוח לעריכת בדיקה מהותית. אין בידי לקבל את הטענה כאילו והמכון התרשל בעבודתו, שכן האמור בדו"ח משקף היטב את הנדרש לגבי מצב הרכב הנדון".

[הדגשה שלי, ה.א.]

ראה: ת"א (חיפה) 6179/00 אלדי אילן נ' דייהו חיפה בע"מ (ניתן ביום 28.03.05, פורסם בנבו).

הנתבעים תיארו את הליקויים הקיימים ברכב. דוח הבדיקה שמסרו הנתבעים לתובעת בעקבות בדיקת הרכב, היה עשוי בצורה ברורה ומפורטת , ומחולק לארבע עמודות: האחת היא "מכלול הבדיקה" - כלומר החלק הנבדק ברכב; השנייה "סטטוס תקין" - בו מופיע סימן וי (V) כאשר סטטוס הבדיקה של אותו חלק נמצא תקין; השלישית "סטטוס לא תקין" - בו מופיע סימן איקס (X) כאשר סטטוס הבדיקה של אותו חלק נמצא לא תקין; והרביעית "אבחנה" - בו מפורטים הממצאים הלא תקינים שנמצאו באותו חלק שנבדק במקרה שהחלק נמצא לא תקין. כך שברור שאדם סביר, המביט בדוח הבדיקה, מקבל, באופן מיידי, תמונה ברורה ונהירה של החלקים הבלתי-תקינים ברכב, והוא אף מקבל מהדוח את הפירוט לליקויים בעמודת ה"אבחנה". להלן תמונת הטבלה בדוח הבדיקה:

לא ניתן ליישב את טענות התובעים לפיהם נאמר להם כי הרכב טוב מאוד, עם הנתונים בדו"ח הבדיקה.

התובעת גם סתרה את עצמה בעדותה. תחילה טענה כי הנתבע 2 אמר לה " שהוא לא היה מתמקח מעבר למה שדובר ורק היה מוריד את מחיר הצמיגים" ( עמ' 2 שו' 4), אח"כ העיד בעלה של התובעת כי " מר פרנק אמר שהרכב טוב לגילו והוא ראה דברים גרועים יותר ושנגיע לפשרה" ( עמ' 2 שו' 13-14), אך בהמשך העיד בעלה של התובעת כי הנתבע 2 אמר " לנסות להוריד כמה שיותר אבל לא לפוצץ את העיסקה" ( עמ' 4 שו' 1-2).

בעלה של התובעת העיד כי שילמו מחיר מופחת, נמוך מ"מחיר המחירון" - 37,500 ש"ח במקום 40,000 ש"ח ( עמ' 2 שו' 11-12), בגין חלק מהליקויים שפורטו בדוח הבדיקה - " הוא הוריד לנו קצת על הצמיגים והיה איזה שפשוף קטן שגם על זה הסכים להוריד לנו" ( עמ' 2 שו' 12-13), ואכן, יתכן שבמחיר כזה היה הרכב בגדר "מציאה", בפרט כאשר מחירה של החלפת מנוע  קרוב למחיר שהופחת לתובעת ממחיר המחירון של הרכב.

זאת ועוד - התובעת ובעלה השתמשו ברכב במשך כארבעה חודשים, במהלכם היו מודעים היטב לכך שהרכב צורך שמן באופן לא סביר ( עמ' 2 שו' 17-20, 27). לאחר מכן, בדיקות שבועיות על-ידי הבעל העלו כי הרכב צורך שמן באופן בלתי סביר ( עמ' 2 שו' 28). מעדות הבעל מעלה תמונה ברורה של עצימת עיניים מצדו ומצד התובעת, לגבי מצב הרכב, כאשר הם מודעים לצריכת השמן המוגברת ואף נאמר להם כי צריך לפרק את המנוע: " זה שהיה חסר שמן לא ידענו ממה זה נובע. אמרו לנו שזה יכול לנבוע מהרבה סיבות וצריך לפרק את המנוע" ( עמ' 3 שו' 28-29) - אך התובעת בחרה, משיקוליה שלה, שלא לעשות כן, ולכן אין לה להלין על הנתבעים בגין הנזק הנטען לרכב.

אין מחלוקת כי התובעת ובעלה עשו שימוש ברכב במשך ארבעה חודשים, בידיעה ברורה על בעיית נזילת השמן, מבלי לבדוק כנדרש את הגורם לנזילת השמן. בנסיבות כאלה וללא כל ראיה לכך שהוספת השמן נעשתה כסידרה , ולאחר נסיעה ארוכה לאילת, ( עמ' 2 שו' 29) - לא ניתן לשלול את האפשרות שנזק למנוע נגרם במהלך התקופה בה החזיקו בו התובעת ובעלה.  בנסיבות אלה, אי הגשת חוות דעת מומחה מטעם התובעת, לא מאפשרת קביעת ממצא ודאי בעניין הנזק למנוע, וכפי שהעיד בעלה של התובעת עצמו - " האמת, אני לא יודע אם הוא [הנתבע 2, ה.א.] אשם בזה" ( עמ' 2 שו' 29).

סיכומו של דבר שאני דוחה את התביעה.